קרל ורטהיים נולד ב-13.1.1913 בעיר לינן ליד דורטמונד במדינת נורד-ריין וסטפליה שבגרמניה.
למשפחה היה אטליז והיא עסקה בגידול בקר. המשפחה גרה באותו אזור במשך למעלה מ- 100 שנים ואחת הסבתות היה קרובת משפחה של קרל מרקס[1].
חווה ורטהיים (שיפטן) נולדה בתאריך 12.8.1919 בעיר ברסלאו במזרחה של גרמניה (כיום ורוצלאב בפולין).
קרל בן ה-15 נשלח ללמוד שרברבות (אינסטלציה) כדי שיהיה לו מקצוע. בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-19 סיים את לימודי המקצוע והספיק להשתלם ולרכוש ניסיון. לקראת סוף שנת 1933, עם עליית היטלר לכותרות, זכה לקריאות גנאי והתנכלות מצד חלק מחבריו לכיתה. כאשר אחד מהם כינה אותו "יהודי מלוכלך" קרל הרביץ לו "מכות רצח" ושבר לו מספר צלעות. למחרת, ארז תרמיל עם ציוד מינימלי, עלה על רכבת לוונציה ומשם באונייה לפלשתינה
בדצמבר 1933 הגיע לארץ והתגורר ברחוב ירושלים, בחיפה.
המשפחה של חוה הייתה אמידה והיו לה חנויות בגדים, כובעים ורכוש רב. המשפחה הרחבה גרה בעיר במשך שנים רבות. האמא, אלה שיפטן, לבית דנציגר, נולדה במאה ה-19 והאבא מרטין נפטר בגיל צעיר, בסוף שנות ה-20 לחייו. זמן קצר אחרי שחזר משרות ארוך כקצין בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה ובתורכיה.
חווה הייתה פעילה בתנועת הנוער הציונית בלאו-וייס בברסלאו ואף זכתה במדליות ותעודות על פעילותה. בספורט השתתפה בתחרויות והייתה גאה בהישגיה בשחייה בתחרויות מכבי גרמניה.
פטירת אבי המשפחה ועליית הנאציזם בתחילת שנות ה-30 הביאו את האם להחלטה מהירה – עוברים לפלשתינה.
האמא אלה שיפטן מכרה את כול שניתן היה למכור, ארגנה ליפט (ארגז ענק) ובתוכו הכניסה מכונות כביסה ענקיות ומעגלות לגיהוץ, אותם רכשה במיוחד ותכננה להפעיל לפרנסתה בפלשתינה.
בתחילת 1934 הגיעה המשפחה (אלה, חווה והבן פרדי) לארץ ואחרי זמן קצר הצטרפה לקבוצת עולים שהחלה לקנות קרקע ולבנות את ביתם בשכונת עולי מרכז אירופה (היום קריית ביאליק). הבית הקטן, יחד עם כמה עשרות משפחות נוספות, נבנה על אדמה שהושאלה ל- 100 שנים מהקרן הקיימת. ב-1935 נחנך הבית והמכבסה שנבנתה בחצר הבית ושירתה את כל היישוב במשך כעשור. בחצר הבית גידלו תרנגולות וארנבות ובגינה גידלו אספרגוס, תפוחי אדמה וירקות.
אחרי זמן קצר זיהו את יכולותיו המקצועיות של קרל בתחום האינסטלציה והוא גויס לעבודה בבניית שכונת מרכז עולי גרמניה במפרץ חיפה. תוך זמן קצר הפך לשותף לארנסט איכוולד וביחד הפכו לחברה דומיננטית באזור.
בשלב ראשון בנה מגדל מים מחביות ששירת את החווה והפרדסים של אפרים וסבינה כץ ושאב את המים מבאר הנמצאת עד היום בפינת הרחובות אפרים-קרן היסוד. לקראת סוף שנות ה-30 בנה, יחד עם אנשי מקצוע תושבי העיר, את מגדל המים העומד על תילו עד היום והתקין את מערכות השאיבה והצנרת. בהמשך, היה שותף באותן שנים, לבניית בית הכנסת הראשון בקצה רחוב הנרייטה סאלד, והתקין במקום את האינסטלציה, הביוב והניקוז. אחרי הפרידה מאיכוולד, בין סיומה של מלחמת העולם השנייה ומלחמת השחרור הקים חברה עצמאית בשם ורטהיים ושות' שפעלה ממבנה חדש ברחוב יחיעם 2. בהמשך ייסד את חברת קציף (קרל ורטהיים, צבי ארנפסט, יעקב כץ ופרץ שיפמן).
בשנת 1961 בנתה החברה את בריכת השחייה ברחוב יגור, שהייתה למעשה הראשונה בקריות וקהל עצום נהר אליה במשך מספר עשורים. המים בבריכה נשאבים מבאר בקרבת מקום ואיכותם הייתה מעולה עד סגירת הבריכה בשנת 2019. החברה עסקה בהקמת רשתות ביוב, ניקוז ואינסטלציה על כל מרכיביה.
בשנת 1938, כשמלחמה בשער ושנאת היהודים מאיימת על שלומם, יצא לגרמניה וביקש להביא את הוריו שעברו לגור בעיר קלן. ההורים סרבו "זה יעבור", "לנו כיהודים גרמנים, פטריוטים, שנלחמו למען גרמניה לא יאונה כל רע". קרל, שראה מה קורה מסביב, הטלאי הצהוב, פחד וחזר מידית באונייה לפלשתינה. ההורים נרצחו באושוויץ.
חווה נשלחה לשנה ללמוד בנהלל אחזקת בית וחקלאות. בהמשך גם עברה לעבוד באחזקת בית אצל משפחה בירושלים. כישוריה בניהול הבית, במתן שרות "יקי" ואמין ליוו אותה כל חייה.
לקראת סוף שנות ה-30 הכיר קרל את חוה (אווה), שגרה עם אלה שיפטן אמה והאח פרדי ברחוב קק"ל 48 ובתאריך 1.12.1939 הם נישאו. קרל וחוה התגוררו בקק"ל 48, בהמשך גרה המשפחה ברחוב יחיעם 2, בצמוד לבית המלאכה.
לאחר פטירתה של אלה שיפטן, בנו קומה שניה וחזרו לגור ברחוב קק"ל 48.
לפני מלחמת השחרור קרל הצטרף להגנה, עסק בין השאר בשמירה בקצה רחוב אשל ובהמשך התגייס לצה"ל. במלחמת השחרור השתתף בקרבות וביניהם בקרב בו נכבשה נבי יושע – מצודת כח. עם סיום הקרבות, ניצל הצבא את יכולותיו המקצועיות והיקיות שבו והוא עסק במשך חודשים ארוכים בפרוק מוקשים, רימונים, וציוד אחר כשאת מרבית העבודה הוא מבצע במצודת עכו.
חווה לפני מלחמת השחרור הצטרפה לפעילות ב"הגנה", ועסקה בסיוע לכוחות הלוחמים וסיוע רפואי. הבית ברחוב יחיעם 2 נפגע קשה בפיצוץ שיירת הנשק בכביש עכו – פינת רחוב אפרים, אך חווה המשיכה בניהול המשפחה כאשר הבעל קרל עדיין משרת בצבא כאיש מילואים וחבלן.
חווה התנדבה במשך שנים רבות לסייע לתלמידים בלמוד אנגלית, היא נהגה לאמץ ילדי עולים ולסייע להם במזון וביגוד במקביל לעזרה בבית הספר. שנים רבות השתתפה בפעילויות של ויצו ותמיד מצאה זמן לפעול בוועדי ההורים הכיתתיים של הילדים. חווה הספיקה לטפל ולהקדיש זמן רב ל-7 הנכדים.
קרל, היקה הצעיר, התנדב ופעל רבות למען הישוב החל מיום הקמת היישוב בשנת 1934 ועד מותו.
אחרי שחברת קציף פורקה התנדב לארגון אש"ק בקריית ביאליק, עבר ועבד בבתי קשישים ותיקן בהתנדבות בתיקון קירות, דלתות ובעיקר מים ואינסטלציה. קרל עבר ממקום למקום באופניים, כשעליהם תיק הכלים המפורסם, כמעט עד יומו האחרון.
לקרל וחוה שלושה ילדים
רפי [2]נולד בזמן מלחמת העולם השנייה ב – 12.3.1942, אורי[3] נולד ב- 25.8.1945 שולה[4] (שולמית) נולדה ב- 29.8.1948
חווה נפטרה בגיל 76 ב- 21.2.1996
קרל נפטר בגיל 80 ב- 21.7.1993 שניהם קבורים בבית העלמין צור שלום, קריית ביאליק
קרל היינריך מרקס היה פילוסוף, כלכלן, סוציולוג, היסטוריון, עיתונאי וסוציאליסט מהפכני גרמני ממוצא יהודי. עבודתו העיונית והתאורטית הניחה יסודות לניתוחו של הסדר התעשייתי המודרני, והיוותה תשתית לכל ביקורת הקפיטליזם שנוצרה אחריו. מרקס. פרסם מספר רב של מאמרים וספרים בחייו.
הבן רפי נשאר בעיר, המשיך בפעילות ציבורית ואף נבחר למועצת העיר ולראש העיר [2]
[3] . אורי המשיך בקריירה צבאית וביטחונית
[4]. שולה למדה ולימדה במשך שנים רבות
