אדמונד נולד ב- 26.3.1912 בעיר גיסטרו
בגרמניה. Rostock רות לבית מרשאנד נולדה ב- 9.1.1914 בעיר רוסטוק
אדמונד היה סטודנט למשפטים בגרמניה
ביום שסיים ומסר את עבודת הדוקטורט נקרא למנהל וכך אמר לו: " אם אתה מופיע מחר בבוקר, דע שגם הגסְטָאפּוֹ יהיה פה" .
אדמונד ויתר על התעודה וקיבל את ההחלטה לעזוב את גרמניה ולעלות לארץ .
רות למדה רפואת שיניים בגרמניה
בשנה השנייה ללימודיה הגיעו חיילי גסטאפו והמסר שקיבלה היה: "כל היהודים שיגיעו מחר לאוניברסיטה, הגסטאפו יטפל בהם". רות הפסיקה את לימודיה והחליטה גם היא לעזוב את גרמניה ולעלות לארץ.
שלב קודם לעלייה לארץ היה הכשרה . בהכשרה הכירו אדמונד ורות במפגשים משותפים של תנועת הנוער אליה השתייכו, כל אחד בעיר בה חי. ההחלטה להגיע להכשרה, הפגישה אותם מחדש ובשנת 1933 נישאו.
כדי להכשיר את עצמם לעבודה הולמת בארץ, אדמונד, אדי למד חקלאות ורות התמחתה בטיפול בילדים .
גם למקום ההכשרה הגיעו הנאצים וביקשו לעצור את אדמונד ורות לפי רשימת
היהודים שהיתה להם. האחראי להכשרה אמר לנאצים: "הם כבר נסעו. הם באיטליה" וכך הם ניצלו.
באוגוסט 1934 עלו עם חברי ההכשרה באנייה גלילה והגיעו לקיבוץ גֶשֶׁר
אדמונד חלה בקדחת והם נאלצו לעזוב את הקיבוץ ועברו לנתניה. אדמונד עבד בסלילת פסי הרכבת והתמחה בכיפוף לוחות הברזל. רות טיפלה בילדים ממשפחות שנזקקו לעזרה או ילדים יתומים.
בשנת 1935 הם עברו מנתניה לחיפה.
אדמונד ורות שמעו על ארגון עולי אירופה שהקים את שכונת עולי גרמניה והחליטו לעבור ולגור שם. לא היו בתים פנויים ולכן נשארו בחיפה עד אשר מצאו דירה אצל משפ' טבצ'ניק ברחוב הנרייטה סאלד בקריית ביאליק. בחסות גוף ציבורי, פתחה רות מעון פנימיה לילדים בגיל הרך להם היה צורך בטיפול חוץ ביתי.
לאחר מכן עברו לדירה בשדרות זבולון 5 . על המגרש היו שני בתים. באחד מהם היה של ד"ר מנהיים והשני של אחיו ליאו מנהיים. רות ואדמונד שכרו את ביתו של ליאו מנהיים.
בביתם בשדרות זבולון פתחה רות את הגנון הראשון בקריית ביאליק.
ב 25 בנובמבר 1940 , עגנה אוניית מעפילים פַּאטְרִיָּה בנמל חיפה. כדי למנוע את גירוש האונייה
ע"י הבריטים הטמין ארגון "ההגנה" פצצה באונייה כדי לגרום לה נזק קל . אולם הנזק היה כבד מאד והאנייה התפוצצה וטבעה ומעל 200 מעפילים מצאו את מותם.
מבין העולים שניצלו היו ד"ר קורט ( רופא) ולוטה זאבי שהועברו בחשאי לביתם של אדמונד ורות יעקובזון. הם חיו ביחד איתם בלי להיחשף כמעפילים בלתי חוקיים.
לאחר מכן עברו לבית משלהם ברחוב הכפר 6, היום רחוב לנדאור . הבית קיים עד היום ושם מתגוררת הבת רחל עם בנה עודד ומשפחתו.
בארץ למד אדמונד הנהלת חשבונות והיה מנהל חשבונות ראשי של ישאסבסט
אדמונד היה פעיל מאד מבחינה ציבורית ובהתנדבות .
היה פעיל מאד ב"הגנה"
בעת שעבד במפעל עדי לייצור מצברים , במפרץ חיפה קיבל מהמפעל בקשה לפטור מגיוס להגנה כיוון שהיה עובד חיוני במפעל שהכין בהסתר נשק עבור ה"הגנה".
בשנת 1939 היו התקפות של ערבים מתמרה ושפרעם על קריית ביאליק ואדמונד היה חלק ממערך ההגנה שהתמקם בקצה רחוב אשל (ג'ידרו).
בשנת 1941 בעת ההפצצות של המטוסים האיטלקים על בתי הזיקוק היה הולך בעיר עם רמקול ובמקום שהיה אור בבתים, קרא לכבות את האור.
עוד לפני הקמת המדינה הקימה רות ז"ל את הועד למען החייל בקריה ותפקידה הראשי היה הטיפול במשפחות החללים. בנוסף התנדבה בתחומים חברתיים שונים בעיקר בלשכת הסעד בסיוע בקליטתם של מי שנקראו בשעתו "מעפילים".
אדמונד ,אדי שימש כסגן ראש העיר בתקופת קרלינר, היה יו"ר ועדת החינוך וחבר
מועצת העיר עד יום מותו
רות התאלמנה בגיל 41 והיה עליה לעבור לעבודה מכניסה . מי שבא לעזרתה היה ראש המועצה המקומית מר צבי קרלינר שהציע לה תפקיד של מנהלת לשכת הסעד, בתנאי שתלך ללמוד עבודה
סוציאלית באוניברסיטת חיפה.
את הלימודים מימנה הרשות המקומית וכשהתחילה לעבוד כמנהלת הלשכה, החזירה מדי חודש את שכר הלימוד.
כאשר הועבר בית ירקוני לרשות העירייה, צמח הרעיון להקים עמותה (אז קראו
לזה אגודה) לטובת קשישי הקריה בשם א.ש.ק כל פעילותה של האגודה הזו היתה התנדבותית
והתנהלה בבית כץ ועדיין בשפה הגרמנית. עם השנים הוקמו בהנהלתה של רות, נוסף לבית
ירקוני גם מרכז היום לקשיש ברחוב קק"ל ומועדוני יום נוספים בצור שלום ובדרום הקריה בשיתוף פעולה עם הג'וינט גם לאחר שהעבירה את ניהולה של א.ש.ק לצעירים ממנה, המשיכה רות להתנדב עד יומה האחרון.
על כל פעילותה ההתנדבותית , במשך עשרות שנים הוענק לה אות "יקיר העיר"
לרות ואדמונד 3 בנות
רחל נולדה ב- 22.10.1935
תמר נולדה ב- 7.6.1938
שולמית נולדה ב- 4.3.1952
אדמונד נפטר בן 43 ב- 26.3.1955
רות נפטרה בת 89 ב- 4.3.2003
שניהם קבורים בבית העלמין צור שלום, קריית ביאליק
