פריץ נולד להוריו אנה ולאה כהן בברלין ב – 13.2.1909
מרגוט לבית ינסן נולדה בברלין ב – 21.9.1911
הם נישאו בגרמניה. עם עליית הנאצים לשלטון אמר לה קרוב משפחה (גיסה): "אין לאנשים צעירים עתיד בגרמניה"
פריץ וגרטרוד ניצלו את ההזדמנות ובשנת 1933 עלו לארץ.הם עלו עם אוניה "מרתה וושינגטון" דרך נמל טריאסט באיטליה. זאת היתה האנייה הראשונה שלא עגנה ביפו, אלא במזח החדש בחיפה.
תחנתם הראשונה היתה בחיפה. גרנו במבנה עתיק שנקרא "תיבת נח", יחד עם עוד אנשים שעבדו בחברת החשמל של רוטנברג ומורים מהטכניון עד שנת 1937.
פריץ למד בטכניון והתמחה בטפסנות בבניית בתים. בשנת 1937 נודע להם שבונים עוד כמה בתים בראיית ביאליק. היו שני מגרשים שעמדו להגרלה. זכינו לקבל את אחד המגרשים עליו פריץ בנה את ביתם ברחוב סידני קיט 17. טרם הושחמה בניית הבית הגיע הפסנתר שנשלח אלינו מגרמניה. הפסנתר עמד בבניין הלא גמור. בסיום יום העבודה ישב פריץ וניגן להנאתו.
בנם אורי נולד ב- 23.10.1938
פריץ עבד בעבודות בניה השונות בקריית ביאליק ואח"כ בנהריה. בערב עבד גם כמוזיקאי ניגן באקורדיון, קלרינט , פסנתר ובס במלון בשם "בית רונה" שם קציני הצבא הבריטי באו לרקוד ולבלות. פריץ ומרגוט ניהלו את המקום.
משנת 1955 חזר פריץ לעבוד ב"רסקו" במשך 20 שנה.
מרגוט עבדה בעבודות שונות – עוזרת בית, מוכרת בחנות הירקות של משפ' שלוידרר , טיפול בתינוקות וטיפול בחולים. החיים התרבותיים בקריית ביאליק התחילו עם "שנורי" – גב' טרודה שנורמכר, היא נסעה כל יום חמישי לחיפה להביא לנו תקליטים – יצירות קלאסיות להאזנה כמו בטהובן, ברהמס ובך. האזנה היתה בבתים פרטיים כל משתתף שילם דמי כניסה חצי גרוש. בפורים נהגו לחגוג נשף מסכות. בשנת העשור לקריית ביאליק הקימו חוג דרמטי . מרגרט השתתפה במחזה "מֶרי וקירי" עם ריבוי המחזות הלהקה התקבלה בתשואות וניסו להציגם מחוץ לקריית ביאליק (בקריית אתא) . בזמן שבאירופה היתה מגפת הדֶבֵֶר הועלה המחזה "החולה המדומה" ומרגוט השתתפה בהצגות השונות במשחק ובשירה.
בשנת 1991 עברו להתגורר בקיבוץ להב
אורי נפטר ב- 23.5.2011 והוא קבור בבית העלמין בקיבוץ להב.
ענת אשתו ובנם רון עם משפחתו מתגוררים בלהב.
פריץ נפטר בגיל 86 ב- 10.11.1997
מרגוט נפטרה בגיל 78 ב- 3.11.1987
שניהם קבורים בבית העלמין בקיבוץ להב.