שמואל בנם של שמריהו והינדה , נולד בשנת 1898 בעיר סטניסלבוב שבפולין.
למד בגימנסיה והיה למתאגרף. במלחמת העולם הראשונה[1]– שירת בצבא האוסטרו- הונגרי ונפל בשבי הרוסי.
כשהשתחרר הגיע לווינה ועסק ביצור סבונים בענף המשפחתי של המשפחה בעיר צ'רנוביץ.
שמואל היה ציוני ובשנת 1921- עלה לארץ ועבד בסלילת כבישים. בזמן זה חלה במלריה[2] צהובה.
בשנת 1923- נסע לגרמניה וטופל בעיר הנובר.
בשנת 1933- עם עלית היטלר לשלטון חזר לארץ והתיישב בחיפה.
קלה ביתם של הרב שמעון שמחה הלוי וברטה במברגר, נולדה בשנת 1904 בעיר וונדסבק הסמוכה להמבורג.
אביה שמעון- היה רב הקהילה היהודית עד ליל הבדולח[3].
קלה למדה משק בית של בתי חולים ועבדה כאחות בבי"ח בעיר לייפציג.
עם עלית היטלר לשלטון עלתה קלה לארץ והתיישבה בחיפה. עבדה בבי"ח הדסה.
בשנת 1934 -שמואל וקלה נישאו.
בשנת 1935-עברו להתגורר בקרית ביאליק
שמואל וקלה בנו את ביתם בדרך עכו (כיום עיר גנים) והיו בין 10 המשפחות הראשונות . לשמואל וקלה נולדו 2 ילדים – יצחק וחנה
קלה הפסיקה עבודתה כאחות ועזרה לשמואל הכימאי בעיסוקיו המסחריים
המפעל הראשון שהקים היה ב-"גשר פז" (היום)
בשנת 1939- במרד הערבי[4], המפעל הוצת חברת הביטוח סרבה לשלם פיצויים ושמואל הפסיק את הפעילות התעשייתית שלו.
שמואל וקלה- היו חברים באגודה ההדדית בקריית ביאליק שבנתה את: המרכז המסחרי של קריית ביאליק[5] וייסדו את בית הכנסת המרכזי[6]
בחצר הבית גידלו תפ"א , תרנגולות שובך יונים ועץ תות. בנוסף שמואל גידל פרחים (יסמין) שמהם הפיק תמציות ריח ליצור בשמים. שמואל ייצר גם חומר איטום מיוחד לראשי מנוע במכוניות.
קלה שבאה מבית דתי ניהלה אורח חיים דתי, כשר ושמירת השבת.
שמואל היה מבוגר להתגייס , אז יצא לשמירות. שמואל אהב לקרוא בעיקר ספרי היסטוריה.
הטלפון הראשון הותקן בביתם של שמואל וקלה ועמד לרשות כל מי שהיה זקוק לטלפון.
בשנת 1948- פיצוץ שיירת נשק[7] של הערבים, היה מארב של ההגנה ברח' אפרים וגם ביתם של שמואל וקלה נפגע.
.
שמואל נפטר בגיל 71 ב- 3.2.1969
קלה נפטרה בגיל 78 ב- 23.11.1981 שמואל וקלה קבורים בבית העלמין צור שלום, קריית ביאליק
[1] מלחמת העולם הראשונה התחוללה בין השנים 1914–1918
[2] מָלַרְיָה (בלטינית: Malaria; או קדחת הביצות) המלריה מופצת על ידי יתושי אנופלס
[3] ליל הבדולח הוא הכינוי ללילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 1938 שבו נערך בכל רחבי גרמניה ואוסטריה פוגרום ביהודים. האירוע כונה כך בשל רסיסי הזכוכית הרבים שהצטברו על הארץ כתוצאה מניפוץ הזגוגיות של בתי מגורים, בתי כנסת, מוסדות ציבור ובתי עסק רבים של יהודים תושבי גרמניה.
[4] המרד הערבי הגדול היה מרד מאורגן, שפרץ בארץ ישראל המנדטורית בשנת 1936, ונמשך בהפסקות עד מרץ 1939. הערבים דרשו עצמאות משלטון המנדט הבריטי, עצירת גל ההגירה של יהודים בעלייה החמישית, והתנגדות להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל
[5] ברחוב ירושלים (ליד אנדרטת הזיכרון)
[6] ברחוב הנרייטה סאלד פינת רחוב אושה
[7] ב־17 במרץ 1948 במהלכו תקפו כוחות ההגנה שיירת נשק ערבית בפינת רחוב אפרים – כביש עכו והשמידו אותה. השיירה היתה בדרכה מביירות (בירת לבנון) לחיפה. מפיצוץ השיירה נפגעו בתים רבים בסביבה. אנדרטה לזכר הנופלים בפיצוץ השיירה נמצאת ברח' אוסישקין בקריית מוצקין.
