חיים פזי (גולדשטיין) נולד בהונגריה ב- 27.11.1902.
רות ברניס נולדה ב- 2.2.1905להוריה הדרינג (הינדה) ואיזדור (ישראל) ברניס
בשלזיה, גרמניה
בנעוריו הצטיין חיים בספורט-כדורגל. חיים למד בבית ספר למסחר ועבד בבנק והמשיך לשחק כדורגל. נוסף על כך, הוא שירת בצבא הרומני כ-5 חודשים ועבר לווינה על מנת להכשיר את עצמו לעבודה בארץ ישראל. הוא למד שם גילוף אומנותי באבן (פיסול עד ידי גילוף באבן).
בשנת 1925 השתתף בקונגרס בציוני ובאפריל 1930, בגיל 27 עלה לארץ. בארץ עסק חיים בסיתות אומנותי בבניין YMCA [1] שנבנה בירושלים.
בשנת 1932 פתח בית מלאכה "שמיר" (שיש ופיתוח אבנים). תוך כדי עבודתו המשיך להתעסק בספורט ואף השתתף במכביה הראשונה עם קבוצת מכבי ירושלים כ"מאמן כדורגל ומסז'יסט רשמי" (מרץ 1932). בשנת 1933 שינה את שם משפחתו מגולדשטיין לפזי[2].
דודה של רות, הרמן ליסנר, עודד את המשפחה לעזוב את גרמניה לאחר עליית היטלר לשלטון, ואיפשר את עלייתם לארץ ע"י מתן תשלום של 1,000 לירות שטרלינג לכל ראש משפחה על מנת לקבל "ויזה של קפיטליסטים"(בעלי הון).
המשפחה עלתה ארצה עם בשנת 1933, בנו את ביתם בקרית ביאליק וגרו שם עם ילדיהם.
ב1935 נישאו רות וחיים במלון הדר הכרמל בחיפה.
ב10.1.1936 נולד לרות וחיים בנם אמנון, ולאחר הלידה עברו מחיפה לדירה שכורה בקריית ביאליק. רות הקפידה על אורח חיים דתי למרות שחיים בעלה חי חיים חופשים והיה נוסע למשחקי כדורגל. רות סבלה בארץ מהחום הכבד וממחלות מזדמנות.
עקב מאורעות 1939 נאלץ חיים לנטוש את בית המלאכה שהביא להפסדים.
רות וחיים ניסו את מזלם בצרפת-פריז, אך גם שם המצב לא האיר להם. לאחר 8 חודשים חזרה המשפחה בשנת 1939 "ברגע האחרון", כמה ימים לפני תחילת מלחמת עולם ה-2, באחת אוניות הנוסעים האחרונות שעליה היו גם משתתפי הקונגרס הציוני ה 21 בג'נווה. הם חזרו לקריית ביאליק וחיים התחיל לעבוד באבן-וסיד[3].
לאחר שהגיעו ידיעות על הזוועות במחנות הריכוז בפולין, גברה הדאגה בקרובי משפחתו שנמצאו בסכנה אמיתית. בפברואר 1943 עוד לפני הקמת "הבריגדה היהודית"[4] הוא התנדב לצבא הבריטי. הוא עבר אימונים במסגרת יחידה "סולל-בונה"[5] והוצב בטריפולי ומשם לאיטליה. הוא שירת בצבא הבריטי למעלה משלוש שנים (1943 – 1946).
במשך שירותו של חיים בצבא ניהלה רות פעילות מכתבים ערה, רוב מכתביה של רות לחיים (פעמיים בשבוע) כתובים ומודפסים במכונות כתיבה בגרמנית. במכתביה היא תיארה את קשיי היום יום ואת געגועיה אליו. רות גידלה את בנה הקטן במסירות, שלימים היה נשיא האוניברסיטה העברית.
חיים חזר ארצה וחזר לעבוד ב"אבן וסיד". רות וחיים קלטו את קרוביהם שהגיעו לאחר המלחמה ועזרו להם. מצבם הכלכלי השתפר והם נפשו בארץ ובחו"ל.
לאחר יציאתו לפנסיה התחיל חיים לצייר, למיין בולים לפי קטלוגים ועבד בעבודות מזדמנות.
לאחר פטירתו של חיים, בעודה בת 80, עברה רות מקריית ביאליק לבית אבות "עולי מרכז אירופה" בירושלים והייתה צלולה ופעילה בו.
חיים נפטר בגיל 76 ב- 19.7.1978
רות נפטרה בגיל 94 ב- 2.2.2000
חיים ורות פזי קבורים בבית העלמין צור שלום, קריית ביאליק
[1] ימקא הבינלאומית ירושלים (באנגלית: Jerusalem International YMCA) הוא מרכז חינוך, תרבות וספורט הממוקם בלבה של ירושלים והיה מסונף בעבר לארגון ימק"א (איגוד הצעירים הנוצרים) בארצות הברית. מרכז ימקא ירושלים חורט על דגלו את טיפוח היחסים בין נוצרים, מוסלמים ויהודים דרך פעילויות תרבות וספורט משותפות
[2] שם המשפחה שונה על פי המלצתו של חיים נחמן ביאליק. מסמך בנושא , נמצא בתיק המשפחה בארכיון המוזיאון.
[3] תעשיית אבן וסיד בע"מ היא חברת מחצבות ישראלית המייצרת חומרי גלם לתעשיית הבנייה: אגרגטים, בלוקים מבטון, וסיד.
[4] הבריגדה היהודית הייתה חטיבה בצבא הבריטי שהורכבה כולה מיהודים, בעיקר מקרב אנשי היישוב מארץ ישראל, כחלק מהתנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. בריטניה החליטה על הקמתה רק לקראת סוף מלחמת העולם השנייה – ביולי 1944.
[5] סולל בונה היא מחברות הבנייה הגדולות בישראל, והוותיקה שבהן. בראשית מלחמת העולם השנייה ולפניה קיבלה על עצמה עבודות במדינות השכנות ובנתה גשרים, שדות תעופה, עמדות וביצורים עבור הצבא הבריטי ופרויקטים צבאיים בעיראק, במצרים, בבחריין ובקפריסין וגם אחד מארמונותיו של עבדאללה הראשון, מלך ירדן. בשנת 1942 התנדבו אנשי סולל בונה לצבא הבריטי ופעלו במסגרת פלוגת הנדסה 745 בלוב ובאיטליה
