פרץ נולד להוריו יוסף ואהובה ב – 22.5.1905 בצ'כיה.
ריטה (רבקה) נולדה להוריה פאני (ציפורה) ואהרון שרף ב-25.5.1915 בווינה, אוסטריה.
פרץ וריטה שיפמן הכירו בתנועת הנוער הציוני- "גדוד הצעירים" בווינה, פרץ היה מדריך וריטה חניכה בתנועת נוער. הזוג הצעיר נישא בגיל עשרים ובשנת 1936 בילו את ירח הדבש שלהם על אוניה בדרכם ארצה.
הזוג הגיע לקיבוץ הווינאי[1] – לימים בנו את ביתם בתחילת רחוב לנדאו 2, קיבוץ זה נוסד ע"י גדוד הצעירים. כשהזוג הצעיר הגיע לקיבוץ היו בו כ-12 חברים. החברים היו בני 21-22 שנים. תנאי החיים בקיבוץ היו קשים כי לא הצליחו לקבל מקומות עבודה.
ביתם היה תמיד מלא באנשים, ושם חגגו המון אירועים, נשפים, ימי הולדת, ימי עצמאות וסילבסטר(בזמנו). ריטה הייתה בשלנית ואופה מעולה וכולם נהנו ממטעמיה.
פרץ היה נוטר[2] והצטרף להגנה כחודש אחרי שעלה ארצה. בנובמבר 1938, נרצח השומר של בריכות הדגים ע"י הערבים ובאותו לילה גויס פרץ ע"י ההגנה לנוטרות ובמשך הזמן נהיה האחראי לביטחון של קריית ביאליק. פרץ אירגן את השמירה ובניית הביצורים של השכונה. פרץ היה גם קבלן לעבודות מים וביוב.
פרץ היה איש ציבור ותמיד ציין שקריית ביאליק זה המקום הטוב ביותר לחיות בו.
פרץ היה חבר באגודה, מיוזמי תנועת ל' (למען קריית ביאליק) וממקימיה ומיוזמי ומקימי בית התרבות בית-כץ החדש, העבודות בבית- כץ נעשו בהתנדבות מלאה ופרץ היה יו"ר הבית.
כהוקרה על פועלו קיבל פרץ את יקיר הקריה.
פרץ נפטר בגיל 72 ב- 13.5.1987
ריטה (רבקה) נפטרה בגיל 82 ב- 2.8.1998
פרץ וריטה (רבקה) קבורים שניהם בבית העלמין צור שלום, קריית ביאליק
[1] הקיבוץ הוינאי היה בין רחוב לנדאור ורחוב אפרים
[2] הנוטר הוא כינוי לשוטר יהודי בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי . הנוטרים פעלו במסגרת המשטרה הבריטית וביוזמת הסוכנות היהודית החל ממאורעות 1936–1939 ועד להקמת המדינה בהגנה על היישובים היהודיים, על מפעלים שונים ועל דרכי התחבורה מפני התנכלויות של כנופיות הערבים.
