יצחק עלה ארצה בשנת 1935 מגרמניה
הוא מכר פירות וירקות, יצחק היה הירקן הראשון של הקריה. בתחילה מכר את הפירות והירקות מתוך עגלה שגרר בעצמו והכריז בגרמנית רהוטה "פירות וירקות" (Gemüse! Frucht!)
יצחק קיבל אזהרה מהוועד שאסרה עליו למכור ללא רישיון. מאחר והאגודה[1] בנתה חנויות ברחוב סידני קיט[2], חתמה חוזים עם בעלי החנויות שלפיהם , רק הם קיבלו רישיון למכור צרכי מזון בכל שטחה של קריית ביאליק.
בשנת 1942 הציע ועד האגודה מגרשים לרכישה מאחר ומצוקת הדיור היתה קשה וההרשמה לרכישת המגרשים היתה ארוכה.
קניית המגרש הותנתה בבניית בית תוך חצי שנה. האחים שלוידרר לא עמדו בתנאי זה וקיבלו מספר פעמים אזהרות עד שהחלו בבנייה. במידה ולא היו בונים את הבית היו חייבים לוותר והיו מחויבים בהוצאות .
מאחר ולא היה בידיהם את מלוא הסכום לרישום, ביקשו לשלם מקדמה ואת השאר פרסו לתשלומים חודשיים למשך שנה.
בשנת 1948[3] ליצחק שלוידרר היתה כבר חנות לפירות וירקות. הוועד פנה בבקשה לשחרר אותו מגיוס למשך שבועיים כדי שיוכל לספק פירות וירקות לאוכלוסיית הקריה.
יצחק נפטר ב- 4.12.1973
מלכה נפטר ב- 9.2.1976
יצחק ומלכה קבורים בבית העלמין צור שלום, קריית ביאליק
[1] האגודה ההדדית קריית ביאליק ניהלה את היישוב עד שהוקמה מועצה מקומית. האגודה ההדדית בקריית ביאליק ממשיכה לפעול עד היום .
[2] היום שד' ירושלים
[3] בזמן קרבות מלחמת העצמאות
