ארנולד קנדל נולד ב – 15.7.1910 בעיר נירנברג , גרמניה.
ארנולד היה סטודנט לארכיטקטורה. מאחר ולא מצא עניין במקצוע, עבר ללימודי רפואה. ארנולד היה חבר בתנועת "בְּלָאוּ וייס"[1] ו"בר כוכבא"[2] .
הדי לבית רוטשילד נולדה בשנת 1912 בשופהיים (Schopfheim) ליד העיר פרנקפורט, גרמניה. אביה נהרג כחייל במלחמת העולם הראשונה[3].
המצב בבית היה קשה ולאה עברה להתגורר אצל דודתה בנירנברג[4]. לאה התעניינה מאד באומנות , אך נרשמה ללימודי רפואה כיוון שמאומנות קשה היה להתפרנס. במקביל השתתפה בקורסי אומניות והייתה חברה בתנועת הנוער "בלאוּ וייס".
בתנועת הנוער הכירו ארנולד והדי והתפתחו ביניהם יחסי קירבה והם המשיכו את דרכם יחד. עם עליית הנאצים החליט ארנולד לעזוב את גרמניה ולעלות לארץ ישראל דרך פריז לאחיו .
ארנולג עלה ארצה בשנת 1933 והדי נשארה ללימודים בתחום האופנה. הדי גם היא עלתה ארצה בשנת 1933, חצי שנה לאחר שארנולד עלה.
הדי וארנולד נישאו בחיפה ונולדו להם שלושה ילדים ( שני בנים ובת).
בשנת 1939 בנו את ביתם בקריית ביאליק.
ארנולד עבד בעבודות שיפוץ בתים בקריית ביאליק וחיפה ובמשך השנים הפך להיות קבלן מצליח שבנה את קריית ביאליק. הדי עסקה לפרנסתה בתרגום מכתבים ובתפירה. הדי החלה לצייר וציוריה זיכו אותה בפרסים והוצגו ברחבי תבל.
עקב מצבה הבריאותי , עברה המשפחה בשנת 1951 לטבעון. הדי המשיכה לצייר עד יום מותה . בשנת 1959 הציגה תערוכת יחיד בבית התרבות בית כץ בקריית ביאליק.
ארנולד נפטר בגיל 79 ב- 11.2.1989
הדי נפטרה בגיל 91 בשנת 2003 ארנולד קבור בבית העלמין השומרים, קריית טבעון
[1] בלאוּ-וייס (Blau Weiss; גרמנית: כחול-לבן) הייתה תנועת נוער יהודית בגרמניה. התנועה נוסדה ב-1912 בראשות ד"ר יוסף מרכוס, וייעדה עצמה לבניהם ובנותיהם של משפחות מתבוללות, שהיו מעוניינים בתנועת נוער כללית, אבל נדחו על ידי תנועות הנוער הלאומיות הגרמניות שסירבו לקבל יהודים לשורותיהן.
[2] ההתעוררות הלאומית הביאה בעקבותיה התארגנויות של צעירים במסגרות ספורטיביות ( "בר–כוכבא", "מכבי", "הכוח ") שקמו במסגרות סטודנטיאליות ובמועדוני צעירים שונים , לרוב על בסיס מקומי .
[3] מלחמת העולם הראשונה התחוללה בין השנים 1914–1918, והייתה המלחמה הגדולה ביותר בהיסטוריה עד זמנה.
[4] נִירְנְבֶּרְג היא העיר השנייה בגודלה בבוואריה שבגרמניה אחרי מינכן, והעיר ה-14 בגודלה בגרמניה.
